עת"מ 3943-10-15

תקציר

העותר, שהוכר כנכה הן על ידי המל"ל והן על ידי אגף השיקום בשל אירועים נפרדים, ביקש סיוע משני הגופים לצורך לימודי משפטים והוצאות מחיה. בעוד המל"ל העניק קצבת שיקום חודשית, אגף השיקום העניק דמי קיום, כאשר האחרונים הופחתו על ידי הראשונים על פי תקנת ניכוי. העותר טען נגד הניכוי, מה שהוביל למאבק משפטי. בית המשפט בחן את פרשנות התקנות הרלוונטיות – תקנות המל"ל ותקנות הנכות – והגיע למסקנה כי הקצבאות שירתו את אותה מטרה, קרי סיוע כספי לנכים במהלך לימודיהם. כמו כן, נמצא כי קצבת השיקום נופלת להגדרת "מלגה" לפי תקנות הנכות, שאפשרו ניכויים. בית המשפט הסתמך על פסיקות קודמות שמנעו כפל הטבות ופירש את התקנות לאור תכליתן החקיקתית, דיניהן החברתיים וההקשר שבו נחקקו. משכך, קבע בית המשפט כי הניכוי שנעשה על ידי אגף השיקום היה כדין. בסופו של דבר, העתירה נדחתה, והעותר חויב לשלם את שכר טרחת עורך דינו של המשיב.