ע"פ 3862/02

תקציר

עניינו של פסק הדין בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בתיק פלילי שבו היו מעורבים שני מערערים, עוואד אבו גרדוד (המערער מס' 1) וג'ומעה אלחרינק (המערער מס' 2). המערערים הורשעו בקשירת קשר לביצוע פשע, החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי, ועווד הורשע בנוסף בנהיגה פרועה ורשלנית. ההאשמות נבעו מתקרית במחסום משטרתי שבה נעצרה על ידי המשטרה שיירה של שלושה כלי רכב, שכללה לכאורה את זו של המערערים. הרכב הראשון עצר, אך השני, שבו נהג לכאורה עוואד, פרץ את המחסום, סיכן את השוטרים והוביל למרדף. מאוחר יותר נמצאה ברכב כמות גדולה של סמי קנבוס. רכבו של עוואד זוהה כרכב הסמים, ובתוכו נמצאו חפציו. השוטר אבי מנוס זיהה את עוואד כנהג. בית המשפט דחה את האליבי של עוואד ומצא את עדותו סותרת. בנוסף, הוצגו כראיות שיחות טלפון הקושרות בין המערערים לבין מכשיר קשר. הרשעתו של ג'ומעה התבססה על טביעת אצבע על רכב הסמים וטלפון נייד ברכבו עם שיחות לטלפון של עוואד. בית המשפט דחה את הסבריו של ג'ומעה וקבע כי עדותו אינה אמינה. הערעור לבית המשפט העליון ביקש לערער על ההרשעה, אך בית המשפט אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ומצא את הראיות אמינות ומשכנעות. פסק הדין, שניתן על ידי השופטת ד' ביניש, תמך בהחלטת הערכאה הנמוכה יותר, תוך הדגשת הראיות המוצקות ומהימנות העדים. ערעורם של המערערים על חומרת העונש נדחה אף הוא, כאשר בית המשפט הכיר בסכנה הטמונה בעבירות סמים. השופטת שטרסברג-כהן והשופטת ד' דורנר הסכימו.