רע"א 443/03

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה. החלטת בית המשפט המחוזי ראתה בהליך בוררות שהתנהל בין המבקש לבין המשיבים ככזה שהסתיים, בשל השיהוי וחוסר המעש של המבקש. המבקש תבע את המשיבים לתשלום עבור העבודה שבוצעה, והסכסוך הועבר לבורר מוסכם. עם זאת, המבקש לא הגיש סיכומים בכתב של טענותיו בתוך פרק זמן סביר, דבר שגרם לעיכוב רב בהליך הבוררות. הבורר והצדדים לא הסכימו על האירועים שהתרחשו במהלך ההליך, בפרט בנוגע להגשת סיכומים בכתב והמועדים שהוקצו. המשיבים טענו כי שיהוי המבקש מסמל את נטישת הבוררות, וכי הסכם הבוררות פקע. מנגד, טען המבקש כי הסכם הבורות שחרר את הבורר מאילוצים משפטיים, לרבות מגבלת הזמן למתן פסק בוררות. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיבים, והדגיש כי חוסר המעש הממושך של המבקש והשיהוי של למעלה משלוש שנים עולים כדי נטישת הבוררות. בית המשפט קבע כי היעדר כל הסבר או תירוץ מצד המבקש מחזק מסקנה זו. רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לבית המשפט העליון לא ניתנה. שופט בית המשפט העליון קבע כי במקרה זה לא הוצגו נסיבות מיוחדות או שאלות בעלות חשיבות משפטית המצדיקות בחינה נוספת, במיוחד בהתחשב בהיקפה המצומצם של ביקורת הערעור בענייני בוררות. מטרת הבוררות – פתרון מהיר מחוץ לכותלי בית המשפט – לא הושגה במקרה זה בשל השיהוי הרב של המבקש. זאת ועוד, השופטת הסכימה עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי התנהלותו של המבקש מעידה על כוונה לנטוש את הבוררות, והמשיבים לא נדרשו לנקוט בפעולות מעוררות כלשהן בטרם הגיעו למסקנה זו. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה, והמבקש חויב לשלם למשיבים הוצאות בסך 15,000 ₪.