ת"א 1157/95

תקציר

פסק הדין קבע כי צה"ל התרשל במותם של שני אחים פלסטינים, מוחמד ואיסמעיל ח'מיס עבדין, שנהרגו בידי חיילי צה"ל במהלך עוצר במחנה הפליטים חאן יונס. התובעים, עזבונותיהם של האחים המנוחים ויורשיהם, טענו כי השימוש שעשו החיילים באש חיה על גגות בתים בהם נכחו אזרחים מהווה רשלנות. הנתבעת, מדינת ישראל, טענה כי גרסת התובעים לאירועים הייתה מעוותת ומניפולטיבית, וכי סיבת המוות לא הוכחה דיה. עם זאת, בית המשפט קיבל את ראיות התובעים, לרבות תעודות פטירה ועדויות של עדי ראייה, כהוכחה מספקת לכך שהאחים אכן נהרגו בידי חיילי צה"ל. עוד קבע השופט כי מעשיהם של החיילים לא היו סבירים בהתחשב בנסיבות העניין, וכי הימנעותם מנקיטת זהירות ראויה תרמה למותם. כמו כן, קבע בית המשפט כי היה כשל פיקודי, בשליחת כוח לא גדול דיו לאזור מתוח, וכי פעולות החיילים, ובפרט השימוש באש חיה, היו רשלניות. פסק הדין מצא גם את האחים המנוחים אשמים באופן חלקי, וייחס להם 50% רשלנות מצטברת בגין מעשיהם במהלך האירוע. השופט הדגיש את הצורך לבחון את פעולות החיילים בהקשר של הסיטואציה הספציפית, ולא בראייה לאחור. המקרה היה מורכב, והשופט קבע כי אקטואר צריך לחשב את הפיצוי בשל מספרם הרב של התלויים. ככלל, פסק הדין קיבל את טענת הרשלנות כלפי צה"ל וקבע כי התובעים יפוצו, אם כי הסכום המדויק היה אמור להיקבע על ידי האקטואר. כמו כן פסקה השופטת לתובעים 20% מהסכום שייקבע, בתוספת מע"מ ושכר טרחה נוסף, כשכר טרחת עורך דין.