רע"א 6961/12

תקציר

פסק הדין המדובר הוא לגבי בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם הקשור לערעור לפי חוק הנכות. המבקש, חייל קרבי לשעבר, שוחרר מצה"ל בשל פרופיל בריאותי הקשור למום מולד בכליות ולמחלה נגיפית בה לקה במהלך השירות. הערכאה הנמוכה יותר קבעה כי המחלה נגרמה כתוצאה משירותו של המבקש אך המום בכליות לא היה, ודחתה את הערעור על החלטת קצין התגמולים, שלא הצליחה לבסס אבחנה ברורה. המבקש ערער לבית המשפט המחוזי, שאישר את פסק דינו של הערכאה הנמוכה יותר. הסוגיה העיקרית שעמדה על הפרק הייתה האם תנאי שירותו של המבקש גרמו או החמירו את מצבו הרפואי, ובפרט את מחלת הכליות. המבקש טען כי המום המולד היה א-סימפטומטי לפני הגיוס וכי תנאי השירות הקשים הפכו אותו למחלה פעילה, בעוד המשיב טען כי המחלה הנגיפית היא זמנית וכי למבקש לא נגרם כל נזק כרוני. פסק הדין דוחה את בקשת רשות הערעור, בנימוק של היעדר עניין ציבורי ואופיים העובדתי והרפואי בעיקרו של פסקי הדין הקודמים, שקשה לערער עליהם. בית המשפט מצדד בטענת המשיב כי המחלה הנגיפית הייתה מקומית ולא גרמה לנזק כרוני, וכי המום בכליות הוא מולד ואינו קשור לשירותו של המבקש. מאחר ואין מחלה פעילה, בית המשפט פוסק כי יש מקום לשיעור נכות של 0%, כפי שנקבע בחוות הדעת של המומחה. כמו כן, בית המשפט מדגיש כי זכויותיו של המבקש אינן חסומות וכי הוא תמיד יכול להגיש בקשה חוזרת אם מצבו מחמיר. ההחלטה מתקבלת מתוך הבנה כי המבקש מבקש להבטיח זכויות עתידיות בנוגע לשינויים אפשריים במצבו הרפואי, אך בית המשפט מגיע למסקנה כי אין מקום לשיעור נכות בהיעדר מחלה ממשית.