ע"א 1016/04

תקציר

המערערת במקרה זה שירתה כמזכירה בשב"ס ונגרמה לה פציעה בתאונת דרכים בעת נסיעתה לעבודה בשנת 1994. המערערת הגישה תביעה לפקיד הפיצויים, שהכיר בנכותה עקב התאונה אך רק בשיעור של 50%. ועדת הערר אישרה החלטה זו, והביאה את המערער לערער לבית המשפט. המערערת טענה כי השינויים הניווניים בעמוד השדרה הצווארי שלה היו א-סימפטומטיים לפני התאונה והפכו לסימפטומטיים לאחריה. המשיב הסכים כי למערערת לא הייתה כל נכות טרם התאונה, אך טען כי יש לראות באופן שווה את השפעות התאונה והשינויים הניווניים על מצבה הכללי. עם זאת, בית המשפט קבע כי החלטת ועדת הערר התבססה על פרשנות שגויה של החוק. החוק מגדיר נכות כאובדן או ירידה בכושר גופני או נפשי עקב מחלה, החמרת מחלה או חבלה במהלך השירות. קביעת הוועדה בדבר קשר סיבתי חלקי לא הייתה מבוססת מבחינה משפטית. מהות החוק ומדיניותו המשפטית מחייבות הכרה מלאה בנכות של המערער. יתר על כן, תקדימים ופסיקה תומכים בגישה מקלה כלפי חיילים שנפגעו במהלך שירותם. לפיכך, קיבל בית המשפט את הערעור, הפך את החלטת ועדת הערר ופסק לטובת המערער, תוך שהוא מקים עילת זיכוי ומורה למשיב לשאת בהוצאות המערער.