ת"א 78208-01-19

תקציר

התובעת הגישה תביעה נגד המועצה המקומית אורנית, כנגד הארנונה שנגבתה על רכושה. התובעת טענה כי סמכותה של המועצה לגבות מיסים נתונה לשיקול דעת ויש להפעילה בסבירות, מה שלא היה במצבה. הנכס המדובר היה קרקע לבנייה, שלטענת התובעת אמורה להיות פטורה מארנונה או להפחית את תעריפיה משום שלא נעשה בה שימוש והיא לא נהנתה משירותי המועצה. זאת ועוד, טענה התובעת כי העיכוב בפיתוח הקרקע נבע ממגבלות תכנוניות וממכשולים אחרים שהציבו המועצה וגופים ממשלתיים, ולא על ידה. המועצה הנתבעת, לעומת זאת, טענה כי חיובי ארנונה הם חובה וניתן לוותר עליהם רק בנסיבות חריגות, שלא התקיימו במקרה זה. עוד טענה המועצה כי הארנונה מהווה מקור מימון לפעילותה ונגבית ללא קשר לשירותים הניתנים. בית המשפט פסק לטובת התובעת, תוך שהוא מכיר בכך שלמועצה סמכות שבשיקול דעת להטיל ארנונה וכי תכליתם של מיסים אלה ביהודה ושומרון – שם נדרש תמריץ לבנייה ופיתוח של האזור – לא התקיימה בעניינו של התובע. השופטת הדגישה כי חוסר יכולתה של התובעת להשתמש בשטחה נבע מבעיות תכנוניות שאינן בשליטתה, שנגרמו על ידי המועצה וגופים ממשלתיים אחרים. לפיכך, היה מוצדק לפטור אותה מתשלום ארנונה בתקופה המדוברת. עוד ציין בית המשפט כי בעוד שהארנונה נגבית בדרך כלל ללא התייחסות ישירה לשירותים הניתנים, קיים קשר בין המצב התכנוני לבין הטלת מיסים על קרקע לבנייה. מאחר שהתובעת לא מיצתה את הליכי ההשגה והערעור על טענות מסוימות, דחתה השופטת חלקים אלה בטיעוניה. בסופו של דבר, בית המשפט הורה על ביטול חיובי הארנונה של התובע כנדרש בתביעה, והבהיר כי החלטה זו אינה חלה על דמי השמירה.