דנ"א 5666/12

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית עתירה לדיון נוסף בפסק דין קודם של בית המשפט העליון הנוגע לשלוש תובענות ייצוגיות שאושרו נגד חברות ביטוח. פסק הדין הראשוני קיבל חלקית את ערעורי חברות הביטוח, והתמקד בפרשנות תנאי בפוליסות הנוגע לקצבת נכות מתאונה. בית המשפט המחוזי צידד בפרשנותם של העותרים, אך פסק דינו של בית המשפט העליון הגביל את היקף התביעות הייצוגיות, וקבע כי אין לאשר טענת הטעיה שכן היא עלולה לסכל תביעות פרטניות. העותרים טענו כי הדבר יוצר תקדים בעייתי, אך בית המשפט דחה את העתירה לדיון נוסף וקבע כי פסק הדין הקודם היה ענייני ולא קבע תקדים חדש בכל הנוגע לטענות הטעיה. הקביעה חיזקה את הקביעה כי תובענות ייצוגיות אינן מתאימות במקרה זה, נוכח הפגיעה הפוטנציאלית בתביעות פרטניות. פסק דין זה אישר מחדש את ייחודן של הנסיבות הקונקרטיות ולא השפיע על תובענות ייצוגיות אחרות. העותרים חויבו לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪.