ת"ט 63170-12-20

תקציר

התובעת, רשות מקומית, פתחה תיק הוצאה לפועל כנגד הנתבע בגין אי תשלום ארנונה וביקשה לעקל את נכסי הנתבעת. הנתבעת טענה כי יש לדחות את התביעה משום שלא הייתה מודעת להליכים אלא שנים רבות לאחר שהחלו, ועל כן תביעת התובעת נדחתה בזמן. התובעת, לעומת זאת, טענה כי הנתבעת ידעה על המקרה ואף הגיעה באמצעות בא כוחה להסכם פשרה לפירעון החוב. המחלוקת העיקרית הייתה האם נמסרה לנאשם התראה ממשית על המקרה, כנדרש בחוק, או שמא הנאשם ידע על כך והדבר מהווה חריג לכלל. בית המשפט בחן את מכלול הראיות ומצא כי התובעת לא התנהלה בתום לב. נמצא כי התובעת לא מסרה את ההתראה כנדרש ולא נקטה בצעדים כלשהם למימוש החוב במשך שנים, אלא אפשרה לחוב לצבור הפרשי ריבית והצמדה. בית המשפט קבע כי חובתה של הנתבעת לשלם את החוב עצמה מוצדקת, אך יש לחייבה בתשלום ריבית רק מיום החלטת בית המשפט בשל חוסר המעש של התובעת ואי מסירת אזהרה כנדרש בחוק. כמו כן חויב התובע בתשלום שכר טרחת הנתבע והוצאות משפט.