דב"ע נג/19 - 01

תקציר

התיק נסוב סביב ערעור בעניין ביטוח אובדן כושר עבודה ואובדן כושר עבודה, כאשר המערערת חולקת על החלטת פקיד התביעות. לוועדת הערר, הפועלת כגוף מעין שיפוטי, נתונה הסמכות לדון בעניין ולבחון את החלטת פקיד התביעות בדבר אי כושר השתכרות של המערער. השאלה המרכזית היא האם לוועדה יש סמכות לפתוח בחקירה בנוגע לעיסוקיו של הנכה. בית הדין האזורי לעבודה דחה את טענות המערערת, והוביל לערעור בערכאה הגבוהה יותר. בית המשפט העליון היה צריך לקבוע אם לוועדת הערר יש סמכות להורות על חקירה לגבי יכולתו של המבוטח לעבוד ללא ידיעת המבוטח ומבלי שהוענקו לו סמכויות חקירה מפורשות. בית המשפט קבע, כי ועדת הערר, אף שבסמכותה לקבוע את התשתית העובדתית של התביעה, אינה רשאית לערוך בירור משלה ללא ידיעת המבוטח. עליה להסתמך על התשתית העובדתית שהציגו המבוטח והמוסד, בצירוף ראיות נוספות שהוגשו על ידי שני הצדדים. משכך, קיבל בית המשפט העליון את הערעור וקבע כי ועדת הערר חרגה מסמכויותיה בכך שניהלה חקירה ללא ידיעת המערער. הנושא הוחזר לוועדת הערר, עם הרכב אחר, למעט דו"ח החקירה השנוי במחלוקת. המוסד לביטוח לאומי חויב לשלם את הוצאות המערער בגין שני המקרים.