ע"א 5341-09-19

תקציר

פסק דין זה נובע ממחלוקת מורכבת סביב שתי הלוואות שניתנו לפנחס לוי ז"ל. ההלוואה הראשונה ניתנה בין נובמבר 1994 לינואר 1995, והשנייה במהלך 1998. המשיב, שהלווה ללוי את הכספים, פתח נגדו בשנת 2002 בהליכי הוצאה לפועל לאחר שלא הצליח להחזיר את ההלוואות. בעקבות תפניות ותפניות שונות בהליך ההתדיינות המשפטית, לרבות פסק דין לטובת המשיב ומכירה מאוחרת יותר של שתי חלקות בבעלותו של לוי, ביקשו יורשיו של האחרון לבטל את פסק הדין ולתקן את התביעה. התיק חזר לבית המשפט קמא, והצדדים הגיעו להסכמה פרוצדורלית המצמצמת את נקודות המחלוקת. המחלוקות העיקריות נסובו סביב שיעור הריבית, אופן זיכוי התשלומים ומועד הגשת התביעה. בית משפט קמא מינה מומחה לבירור עניינים אלה, ושני הצדדים ערערו על פסק הדין שלאחר מכן. המערערים טענו כי היה על בית המשפט קמא לשקול טענות נוספות ולסטות מההסכם הפרוצדורלי, אך בית המשפט המחוזי מרכז-לוד דחה טענות אלה וקבע כי הצדדים תחמו את המחלוקות ביניהם. בית המשפט אישר גם את קביעותיו של בית משפט קמא בעניין שיעור הריבית, אופן זיכוי התשלומים ומועד הגשת התביעה. עם זאת, בית המשפט קבע כי הוצאות הכינוס צריכות לשאת ריבית לפי חוק ההוצאה לפועל ולא לפי הריבית החוזית. בית המשפט המחוזי החזיר את התיק לבית המשפט קמא לצורך מינוי מומחה והמשך הליכים בהתאם לפסק דינו. המשיב חויב לכסות את הוצאות המערערים.