תלה"מ 9919-01-18

תקציר

השופט קיבל חלקית את טענת הנתבע ודחה את טענות התובע. השופטת הורתה על דחיית חלוקת המשאבים של התובע והנתבע, שהיו נשואים, לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג. השופט אימץ את מסקנות דו"ח המומחה על נכסי בני הזוג והורה לתובע לשלם לנתבעת מחצית מהפרש השווי, בהתאם לתרחיש החלופי השני של הדו"ח. הבעלות בחנות מכולת התחלקה בין בני הזוג שווה בשווה, וכן הוסכם על הנתבעת לבין יורשי החנות לאחר מות אמה של התובעת. השופטת הורתה לאזן באופן שווה בין החובות והזכויות של החנות בין בני הזוג. השופטת בחנה את טענות הצדדים בנוגע לחובות חיצוניים לעסק בעת פטירת האם ומצאה כי למעט הלוואה בסך 133,548 ₪ שהעניקה אחותה של התובעת, לא הצליחה התובעת להוכיח חובות נוספים. אם בני הזוג היו נדרשים לפרוע חוב זה, הוא היה מחויב לשני הצדדים באופן שווה. גם שוויו של רכב משותף יתחלק שווה בשווה, כאשר התובע ישלם לנתבעת מחצית מערכו נכון למועד הפירוד. לא הייתה סיבה להורות על חלוקה לא שוויונית של הזכויות בבית המגורים של בני הזוג, והשותפות בדירה תפורק על ידי מכירת הנכס וחלוקת התמורה שווה בשווה, בכפוף למשכנתאות או עמלות קיימות. תביעת התובעת למזונות הנתבע נדחתה, מאחר שהצדדים התגרשו, ולא יהיה צורך להחזיר את המזונות ששולמו על ידי הנתבע במהלך ההליך, שכן הם כבר הוצאו. לבסוף, השופט הורה לתובע לשלם את הוצאות המשפט של הנתבע, שנקבעו על סך 6,500 שקל, בתוך 30 יום. ניתן לבצע את פסק הדין בהתאם לחוק בתי המשפט לענייני משפחה, וניתן לפרסם את פסק הדין.