פ"ל 2976-06-21

תקציר

הנאשם הורשע בנהיגה בזמן פסילה ובעבירות נלוות נוספות. השופט פתח בקביעת מתחם הענישה ההולם, תוך שימת דגש על חומרת העבירות והזלזול בשלום הציבור, בשלטון החוק ובבטיחות בדרכים. נסיבות ביצוע העבירה נלקחו בחשבון, לרבות העובדה שהיא התרחשה בעת שהנאשם ריצה עבודות שירות בגין עבירה קודמת, משך תקופת הפסילה והיעדר עבירות מסכנות חיים. כמו כן נלקחו בחשבון מדיניות הענישה הרווחת והנסיבות שאינן קשורות לעבירה. השופט קבע כי העונש נע בין עונש קצר של שלושה חודשים לשמונה עשר חודשי מאסר, ובין פסילה של שנה לחמש שנות פסילה. לאחר מכן התייחס השופט לאפשרות לסטות מאזור הענישה מטעמי שיקום, כפי שנקבע בסעיף 40ד לחוק העונשין. נמצא כי הנאשם עבר תהליך שיקום אמיתי ומרשים, שנמשך למעלה משנה, אשר מצדיק חריגה ממתחם הענישה שנקבע. השופט הדגיש את אופיו הפרטני של המקרה ואת הצורך לתעדף שיקום על פני גמול והרתעה בנסיבות כאלה. יתר על כן, הקושי במקרה זה היה להראות הקלה ולא להטיל עונש חמור יותר. לפיכך החליטה השופטת לחרוג מאזור הענישה ולהטיל עונש מופחת, תוך מתן עדיפות לשיקום הנאשם. בעקבות זאת האריך השופט את עונשו המותנה של הנאשם, הטיל פסילה בפועל מנהיגה למשך 12 חודשים, הפעיל פסילה קודמת על תנאי והוציא צו פסילה על תנאי. בנוסף, נגזרו על הנאשם 350 שעות עבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס של 2,000 ₪. השופטת סיימה את דבריה בהסבר על זכות הערעור ודרכי התשלום בגין הקנס, תוך הדגשת ההשפעה המיידית של הפסילה, ללא קשר לכך שהנאשם יפקיד את רישיונו. גזר הדין ניתן בנוכחות הנאשם ביום 19.7.2023.