תפ"ח 5052/99

תקציר

הכרעת הדין דנה בעניינם של דני כץ, נער בן 15 שנרצח בשנת 1983, וארבעת הנאשמים – אחמד קוזלי, סמיר ג'נאמה, פתחי ועלי – שהורשעו ברצח בכוונה תחילה, חטיפה לשם רצח וקשירת קשר לביצוע פשע. ההרשעות מבוססות על הודאות הנאשמים, הנחשבות וולונטריות ואמינות, בהתאם לעובדות ידועות. בית המשפט העליון הורה על משפט חוזר, תוך הדגשת אשמתם של הנאשמים. עבירת המין שבוצעה במסגרת הרצח אינה מעידה על נקרופיליה. הסתירות בדברי הנאשמים נחשבות מובנות, ופרטים כוזבים בתוך הודאות אמת הם דבר שבשגרה. היעדר הסבר להודאות, יחד עם הקוהרנטיות שלהן והתאמתן לראיות אובייקטיביות, מחזקים את אמינותן. פסק הדין מתייחס גם לטענות האליבי של הנאשמים, ומוצא אותן בלתי עקביות ולא מצליחות לעורר ספק סביר. הגנות האליבי של סמיר, עלי ופתחי הופרכו, והודאותיהם נחשבות אמינות. טענותיו של עאטף סביחי סותרות גם הודאות ועדויות עדים. הגנות האליבי אינן מצליחות להוכיח את חפותן, והראיות מצביעות על אשמה מעבר לספק סביר. לאחר מכן מתמקד הדיון בקיומו של מקום ביניים, בהתבסס על הודאות הנאשמים וראיות נוספות. בית המשפט בוחן את ההיבט הפתולוגי, בהתחשב בזמן העברת הגופה למערה. התביעה טוענת למיקום ביניים, בעוד ההגנה טוענת שהגופה הועברה ישירות. בית המשפט מוצא את חוות הדעת של הפתולוגים של התביעה משכנעות יותר: הגופה נמצאה ככל הנראה במקום ביניים לפני שהועברה למערה. עובדה זו תומכת במהימנות ההודאות. עימות העדים לגבי מנח רגל שמאל והכנסת הגופה למערה נדון בהרחבה. בית המשפט אינו משתכנע מהשערתו של פרופ' פאונדר בדבר החדרת הגופה, ומוצא אותה בלתי נתמכת ובלתי הגיונית. גם חוות דעתם של נחום עדן ופלד מיכאלי, שערכו שחזור, נדונות. בית המשפט מוצא את עדויותיהם לא רלוונטיות ולא משכנעות, עם דמיון מועט בין הסימולציה לבין הנתונים בפועל. נושאים פתולוגיים, כולל צורת המתת חסד, נזק לפי הטבעת וזמן המוות, מטופלים בקצרה. כל הצדדים מסכימים כי המוות נגרם מחנק, והממצאים בפי הטבעת עולים בקנה אחד עם החדרת חפץ זר, כולל פין. מועד המוות תואם את גרסאות הנאשמים. בית המשפט מפנה לדו"ח של ד"ר נסרי ממנו עולה כי המיקומים שנבדקו אינם קשורים לזירות הפשע שהזכירו הנאשמים. הדו"ח אינו שולל את תיאורי הנאשמים, מה גם שהבדיקות לא היו מלאות. לאחר בחינה מדוקדקת של כל ראיה וטיעון, מגיע בית המשפט למסקנה כי המדינה הוכיחה את אשמת הנאשמים מעבר לספק סביר. ההודאות הן מרכיב מרכזי, אך לא הבסיס היחיד להרשעה. הכרעת הדין עונה על היסוד המוסרי הכרוך בהרשעה, והנאשמים מורשעים בעבירות המיוחסות להם.