ע"א 55235-08-19

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור בעילה של אי התערבות בקביעות העובדתיות של בית המשפט הפרוצדורלי. המערערת ידעה שהמודעה לדירה פורסמה על ידי מתווך ובחרה להתקשר עימם, תוך חתימה על הסכם שכירות ללא כפייה. המתווך היה המתווך היעיל והוא זכאי לדמי תיווך שעל פי החוק אסור לשוכר לשלם. החוק קובע כי השוכר לא יישא במישרין בתשלומים שהמשכיר חייב לצד שלישי, כגון דמי תיווך אם המתווך פועל בשם המשכיר, אך לא כך הדבר כאן. המתווך דרש מהשוכר שכר טרחה עבור חלקו של השוכר בעסקה והמשכיר לא חייב למתווך עמלות כלשהן. התיקון לחוק השכירות וההלוואות נועד להגן על השוכרים מפני משכירים שמגלגלים עליהם את שכר טרחתם, מה שלא קרה במקרה הזה. טענת המערערת כי אסור לשוכרים לשלם דמי תיווך למתווך המפרסם דירה בשם משכיר אינה עולה בקנה אחד עם החוק. בית המשפט דוחה אפוא את הערעור, אינו פוסק הוצאות למי מהצדדים, ומורה על החזרת הערבות של המערער.