ב"ל 25533-02-21

תקציר

החלטת הוועדה הרפואית לעררים לפסול עצמה במקרה של ערעור על דרגת נכות של המערער, מבוטח, בשל דרישותיו החוזרות ונשנות של בא כוח המערער וחשדות בדבר טוהר המידות של הוועדה, נפלה פגם משפטי. הוועדה נמנעה מלנמק את החלטת הפסילה, המתחייבת על פי חוק, ובמקום זאת התחמקה משאלות המערער בדבר עצמאות הוועדה מהנחיות המוסד לביטוח לאומי. עצמאותה של הוועדה מכל הנחיה או השפעה העלולה לפגוע בשיקול דעתה הרפואי היא חיונית, וכל הנחיה המשפיעה על החלטותיה אינה מקובלת. ההחלטה לפסול את עצמה, המעוגנת בתחום המשפט המנהלי-ציבורי, צריכה להתבסס על חשש ממשי מפני משוא פנים או מראית עין של צדק, מה שלא היה המקרה כאן. ספקותיו של המערער לבדם אינם עילה מספקת לפסילה. לפיכך, החלטת הוועדה מבוטלת, והתיק מוחזר לוועדה לדיון נוסף. עליהם לשקול מחדש את החלטת הפסילה שלהם, ואם יחליטו לדון בתיק, לעשות זאת על סמך שיקול דעתם הרפואי בלבד וללא כל הנחיה חיצונית. החלטת הוועדה צריכה להיות מנומקת ומפורטת, להזמין את המערער ואת באי כוחם לטיעוניהם, תוך הבטחת הליך שקוף. בינתיים, המשיב, המוסד לביטוח לאומי, יישא בהוצאות המערער. פסק דין זה מאפשר להגיש בקשת רשות ערעור לרשויות המתאימות בתוך 30 יום.