בש"פ 5635/24

תקציר

המשיב נעצר בחשד לביצוע סחיטה תוך איומים יחד עם מספר מעורבים נוספים. הן התביעה והן ההגנה ערערו על החלטת בית המשפט המחוזי להעביר את המשיב למעצר בפיקוח אלקטרוני, בטענה כי או שהראיות שהוצגו אינן מספיקות או לחילופין הן חזקות מספיק כדי להצדיק את השארתו מאחורי סורג ובריח. השופט פתח וציין כי הבדיקה המקדמית של הראיות העלתה כי די היה בכך כדי לבסס את אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר. סלע המחלוקת המהותי היה טיב היחסים בין חברות האבטחה של המשיבה לבין לקוחותיהן. התביעה טענה כי הלקוחות נאלצו לשכור את שירותיהן של החברות בשל איומים ופחד מרומזים, ואילו ההגנה טענה כי החוזים נחתמו מרצון. השופט בחן את חומר הראיות ומצא כי בעוד שהחברות היו רשומות באופן לגיטימי וסיפקו שירותי אבטחה מסוימים, דפוס ההתנהגות הצביע על סוג מתוחכם של איום. הלקוחות חשו צורך לשכור את שירותיהן של החברות ולהגדיל את שירותיהן בשל האיום המשתמע לפגיעה פוטנציאלית, חשש למוניטין החברות והיכרות הלקוחות עם "כללי המשחק". עם זאת, השופטת הסכימה עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי תפקידו של המשיב אינו מחייב את מעצרו במאסר ללא ערבות. תחת זאת, קבע השופט כי מעצר בפיקוח אלקטרוני, עם תנאים מחמירים נוספים, לרבות הפקדת מזומנים מוגברת, הוא חלופה ראויה. השופט דחה את ערעור המשיב, הסכים עם החלטת בית המשפט המחוזי וכן דחה את ערעור התביעה, למעט הגדלת סכום הפיקדון.