ב"ל 62561-03-19

תקציר

פסק הדין מכיר במושג מיקרוטראומה כתיאוריה תקפה לקביעת נפגעי עבודה. כדי לטעון מיקרוטראומה, עובד חייב לספק ראיות לשלושה דברים: ראשית, בסיס עובדתי של תנועות חוזרות ונשנות; שנית, קשר סיבתי בין תנועות אלה לבין הפגיעה הפיזית; ולבסוף, הוכחה שכל אחת מהתנועות הללו גרמה לפציעות קלות שהצטברו לכדי ליקוי גופני. בתי המשפט פירשו מיקרוטראומה כדומה לנזק הנגרם מטפטוף מתמיד של מים על סלע, ולא מזרם רציף. תדירותן של תנועות חוזרות ונשנות אלה אינה חייבת להיות סדירה, אך עליהן להיות תכופות מספיק לאורך זמן כדי לגרום לנזק מצטבר הפוגע ביכולתו של העובד לעבוד. במקרה הספציפי הזה, מכונאי אוטובוסים וחשמלאי שעבד בחברת אגד הציג טענה משכנעת של מיקרוטראומה. התובע מסר תיאור מפורט של עבודתו, שכללה הטיית צווארו במשך שעות בכל יום, והדבר אושר על ידי עמית לעבודה. הוא תיאר כיצד כ-80% מעבודתו כללה הרמת צוואר, והעריך כי ביצע 12 עד 13 טיפולים ותיקונים מדי יום. השופט מצא את עדותו של התובע אמינה, וראה בתיאורו את עבודתו ואת הטיית צווארו לאורך זמן כעקביים. למרות שהתובע ביצע פעולות נוספות שהיו כרוכות בהטיית צווארו כלפי מטה, אין בהן כדי לשלול את שעות התנועות החוזרות ונשנות להטיית צווארו כלפי מעלה. בית המשפט הגיע למסקנה כי פעולות שונות אלה היוו בסיס למיקרוטראומה, שכן כולן בוצעו בחלק אחד של הגוף - הצוואר. על בסיס ממצאים אלה החליטה השופטת למנות מומחה לרפואה אורתופדית שיבחן את הקשר הסיבתי בין עבודתו של התובע לבין פגיעתו בצוואר.