ת"א 7589/02

תקציר

התובע, שעלה לישראל מרוסיה בשנת 1990, הפסיד בתביעה לתשלום בסך 280,000 ₪ בגין הפסדי השקעה בשוק ההון. התובע טען כי על הנתבעים - מנהל תיקי ההשקעות ואיש הבורסה שביצע את העסקאות - לפצות אותו בגין הפסדים אלה ועוגמת נפשו. התובע, שפוטר מעבודתו וקיבל חבילת פיצויים, רצה להשקיע את הכסף בתבונה. בנה של התובעת הכיר את הנתבע מס' 2, אשר הציג את התובע בפני הנתבע מס' 1, שהוצג כמומחה בשוק ההון. התובע פתח חשבון אצל הנתבעת 3, החברה המרכזית, וחתם על טפסים והסכמים שונים. באחד ההסכמים עם הנתבעת מס' 1 נקבע כי ההשקעה תיפסק אם שווי התיק ירד מתחת ל-270,000 ₪, אלא אם הלקוח הורה אחרת בכתב. התובע הרוויח רווחים ניכרים במהירות, אך בהמשך צבר הפסדים. התובע ביקש מהחברה המרכזית להפסיק את פעילות המסחר, אך שווי תיק ההשקעות שלו כבר ירד משמעותית. בית המשפט פסק לטובת התובע באופן חלקי. נקבע כי התובעת העסיקה בעיקר את הנתבעת מס' 1, אשר הפרה את ההסכם בכך שלא עצרה השקעות לאחר ששווי התיק ירד מתחת למינימום המוסכם. עם זאת, גם התובע היה מודע להפרה זו והסכים לכך בשתיקה. לפיכך, הנתבעים היו אחראים רק להפסדים הראשוניים ולא לכל הסכום הנתבע. התובע יכול היה לקבל החלטה מושכלת לצאת מההשקעה מוקדם יותר, אך בחר שלא לעשות כן. בית המשפט פסק לתובע 20,000 ₪ מהנתבעת מס' 1, בצירוף הצמדה וריבית מיום 15.5.02. התביעה נגד הנתבעת מס' 3, החברה המרכזית, נדחתה, והתובע חויב לשלם להם 10,000 ₪ שכר טרחת עורך דין בתוספת מע"מ. התובע היה אחראי גם להוצאות העדים של החברה המרכזית.