תאד"מ 59020-04-21

תקציר

הסכסוך נסוב סביב נכס מסחרי ברמת גן שהושכר על ידי הנתבעים מהתובעת. הסכם השכירות המקורי נחתם בשנת 2018 ונמשך עד סוף 2019. בתחילת שנת 2020 הוגשה תביעת פינוי כנגד הנתבעים, שהובילה לפסק דין המאריך את חוזה השכירות עד סוף שנת 2020, בתשלומים חודשיים של 4,100 ₪ בתוספת מע"מ. עוד נקבע בפסק הדין כי הסכם השכירות משנת 2019 יישאר בתוקף גם במהלך התקופה המוארכת. עם זאת, הנתבעים לא עמדו בפסק הדין, מה שהוביל לתביעה זו בגין דמי שכירות שלא שולמו והוצאות אחרות. השאלה העיקרית הייתה האם הנתבעים אחראים להפרשי דמי שכירות כלשהם בשנים 2020 ו-2021. בית המשפט פסק לטובת התובעת וקבע כי הנתבעים חייבים 10,900 ₪ דמי שכירות שלא שולמו. סכום זה חושב על בסיס סך דמי השכירות המגיעים בגין 14 חודשים (ינואר 2020 עד פברואר 2021) בניכוי הסכום ששילמו הנתבעים בפועל. בית המשפט דחה את טענות הנתבעים להפחתת תשלומי שכר הדירה בחודשי הקורונה (מרץ עד מאי 2020) בשל היעדר ראיות התומכות בטענתם. בנוסף, בית המשפט מצא כי הנתבעים החזיקו בנכס עד פברואר 2021, בניגוד לטענתם כי פינו אותו בינואר 2021. התובעת ביקשה גם לקבל החזר הוצאות אחרות, לרבות עלות פרסום הנכס והוצאות משפט מהליכים קודמים. עם זאת, בית המשפט לא פסק הוצאות אלה, בנימוק של התנהלותו הפרוצדורלית של התובע, שהאריכה את המשפט וחסרה בהירות. גם תביעת התובעת לדמי שכירות שלא שולמו בסך 1,462 ₪ לשנת 2019 נדחתה מחוסר ראיות. בסיכומו של דבר, חויבו הנתבעים לשלם לתובע סך של 10,900 ₪, המייצגים את דמי השכירות שלא שולמו בגין תקופת השכירות המוארכת. ההחלטה התקבלה ללא צו להוצאות, והסכום היה אמור להיות משולם תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. פסק הדין ניתן ביום 16.4.2023 בהיעדרם של שני הצדדים.