בש"א 22063/06

תקציר

התביעה שהגישו שני תובעים נגד הנתבעת בגין אי תשלום שירותי ניקיון ושמירה שניתנו לה במשך מספר שנים, מה שהוביל לכך שהתובעים הפסיקו את עבודתם בשל שכר שלא שולם, מתקבלת. התובעים ביקשו לקבל בחזרה את עלויות השירותים שניתנו, בסך של למעלה מ-3 מיליון ₪, ואילו הנתבעת טענה כי התובעים לא מילאו את התחייבויותיהם על פי הסכם פשרה, ולכן היה מוצדק שלא לשלם את החוב. הסכם הפשרה, שנועד לפרוס את התשלומים עבור השירותים לאורך זמן, נבע מהליכים משפטיים קודמים שיזמו התובעים בשל אי תשלום שכרם. לטענת הנתבעת, התובעים לא מסרו לה נתוני הוצאה לפועל ולא סגרו את תיקי ההוצאה לפועל הרלוונטיים, ולכן לא יכלה לשלם אותם בהתאם לתנאי הפשרה. הנתבעת גם חלקה על הסכום הנתבע על ידי התובעים, והציגה חישוב משלה של החוב. עם זאת, השופטת מצאה כי התובעים הוכיחו די הצורך כי מילאו את התחייבויותיהם על פי הסדר הפשרה, וכי טענות הנתבע חסרות שחר, כפי שעולה מהתכתבויות בכתב ומעדותו של הנתבע עצמו. כמו כן, השופט שקל את טענתו העיקרית של הנתבע בנוגע לחישוב סכום החוב ומצא כי מדובר בסוגיה עובדתית מורכבת הטעונה בירור נוסף. מאחר ששני הצדדים הציגו גרסאות שונות לגבי סכום הפשרה המתאים, ובהתחשב בנכונותה של הנתבעת להמשיך ולשלם תשלומים במסגרת הסדר הפשרה, פסק השופט לטובת בקשת הנתבעת להתגונן מפני טענות התובעים. השופטת גם דחתה את בקשתם החלופית של התובעים למתן פסק דין חלקי לחלק מהסכום הנתבע, וסברה כי המורכבות העובדתית והחשבונאית הכרוכה בכך אינה מצדיקה החלטה כזו בשלב זה. לפיכך, התביעה תתקדם, ולנתבעת תינתן רשות להתגונן מפני טענות התובעים, תוך פסיקת הוצאות לנתבע.