ע"א 312/02

תקציר

פסק הדין דן בזכותם של בעלי נכסים לערער על היטלי ביוב שהטילו עליהם הרשויות המקומיות. סעיף 30 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב) מקנה לבעלי נכסים זכות ערר בתוך 30 יום, אותם ניתן להאריך ב-30 יום נוספים. המשיבים טוענים כי הערעורים הוגשו מעבר למסגרת הזמן המותרת ודינם להידחות. עם זאת, המערערים טוענים כי היעדר הודעה מוקדמת על זכות הערעור בדרישות התשלום שנשלחו אליהם מייתר את הגשת הערעורים, שכן הספירה לאחור בת 30 הימים טרם החלה. פסק הדין בוחן פסיקות קודמות במקרים דומים וקובע כי החוק מחייב את הרשויות המקומיות ליידע את בעלי הנכסים על זכותם לערער בדרישות התשלום. זכות הערעור היא זכות יסוד, בדומה לזכות הגישה לערכאות, והשמטתה בדרישת התשלום מהווה פגיעה מהותית. הדבר נכון במיוחד לאור פרק הזמן הקצר המותר להגשת ערעורים. בית המשפט פוסק לטובת המערערים, ומקבל את טענתם כי היעדר הודעה מוקדמת על זכות הערעור משמעה שהספירה לאחור להגשת ערעור טרם החלה. פסק הדין מדגיש את חשיבותו של הנוהג ההוגן ואת חובת ההגינות המוגברת שחבות הרשויות המנהליות כלפי האזרחים. הוא מציין כי לרשויות המקומיות אין הצדקה שלא להודיע לאזרחים על זכותם לערער, ואין לתגמל על הפרתן. לפיכך, הערעורים לא יידחו מטעמים פרוצדורליים, והמשיבים יישאו בהוצאות המשפט של המערערים.