עמ"ש 16608-11-14

תקציר

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו החליט כי יש לקבל את שני הצדדים בערעור. יש לתת למערער ולאחיו הזדמנות נוספת לטעון את טענותיהם לגופו של עניין, והחלטת בית משפט קמא לדחות את טענותיהם נדחית. בית המשפט מכיר בקיצוניותו של ביזיון בית המשפט על ידי המערער, אך סבור כי היה על בית משפט קמא למצות אמצעים אחרים בטרם דחה את הטענות על הסף. צעדים אלה כוללים מחיקת הגשות בלתי ראויות, הטלת עלויות, דרישת ערבויות להוצאות עתידיות ואף הוצאת המערער מאולם בית המשפט אם התנהגותו המפריעה תימשך. זאת ועוד, בית המשפט המחוזי קבע כי לבתי המשפט בישראל אין סמכות להוציא "צו חסימה" המונע מתובע להגיש תביעות חדשות לתקופה קצובה. הדבר עולה בקנה אחד עם פסיקה קודמת בפרשת דב אלון, שקבעה כי בתי המשפט אינם יכולים לשלול מראש את זכות הגישה של תובע לערכאות. צו כזה, הסביר בית המשפט, יהווה אמצעי אחרון במצבים קיצוניים וחריגים. חרף קבלת הערעור, יש לחייב את המערערת בהוצאות מופחתות בסך 8,000 ₪, שיועברו למשיבים. יתרת 12,000 ₪ מהפיקדון תועבר לבית משפט קמא כערובה להוצאות המשיבים במשפט העתידי. השופט יצחק ענבר הדגיש כי יש לשמור על כבודה של מערכת המשפט וכי אמון הציבור בבית המשפט תלוי באופן שבו הוא מטפל במקרים של ביזיון בית המשפט. השופטים יהודית שבח ושאול שוחט הסכימו עם ההחלטה והדגישו את הצורך לאזן בין השמירה על כבודה של מערכת המשפט לבין מימוש ההליך השיפוטי.