עמ"ה 1042/04

תקציר

המערער ניהל שני בתי קפה בכרמיאל וערער על החלטת המשיב לדחות את הכנסותיו המדווחות מהם לשנים 1999, 2000 ו-2001 כבלתי סבירה, ולהטיל שומת מס על פי מיטב שיקול דעתו של המשיב. בית המשפט קבע, כי המשיב הצליח להצדיק את החלטתו שלא לקבל את דיווחי המערערת, נוכח הפער הגדול בין נתוני ההכנסות המחושבים למדווחים. לגופו של עניין, חישובי המשיב הראו כי ההכנסה המדווחת עמדה על 50%-62% בלבד מההכנסה בפועל. בית המשפט מצא כי הערכתו של המשיב התבססה על נתונים מוצקים שחולצו מספריו של המערער, וכי המשיב אף נקט זהירות בחישוביו בכך שהעדיף את המערער. כך למשל, המשיב ביסס את חישוביו על רכישות המערערת והניח שיעור קבוע של רווח גולמי לאורך השנים הנדונות, הגם שהרישומים העסקיים של המערערת לא תמכו בכך. בית המשפט הוסיף וקבע, כי המערער לא עמד בנטל השכנוע המוטל עליו כי שומת המשיב מופרזת, שכן טענותיו לא היו מבוססות ולא פעם סותרות ברישומי העסק. טענותיו בדבר שיעור הפחת, הנחות הלקוחות והתפלגות המכירות בין מכירות משקל למנות לא נתמכו בראיות כלשהן. ככלל, מצא בית המשפט כי שומת המשיב סבירה ודחה את הערעור, תוך שהוא מורה למערערת לשלם 20,000 ₪ והוצאות טרחת עורך דין.