ת"א 2723/09

תקציר

סכסוך השכנות המורכב בין הצדדים במקרה זה נסוב סביב הסכם שימוש המסדיר את הרכוש המשותף בבניין שלהם. התובעת, שרכשה דירה בשנת 2005, חתמה על הסכם שימוש עם הנתבעת, דיירת ותיקה בבניין, על מנת להבטיח שמטופליה ומבקריה של התובעת יוכלו לגשת לדירה ללא הפרעה. הסכם זה נחתם במקביל לרכישת הדירה והופר כמעט מיד על ידי שני הצדדים. התובע טען כי הנתבע הפר את ההסכם מדי יום, ואילו הנתבע טען כי התובע הפעיל מרפאה בלתי חוקית והפר את תקנות הבנייה. לאחר בחינת הטענות, פסק השופט לטובת התובע, הורה על אכיפת הסכם השימוש ופיצוי התובע על חלק מנזקיו. עוד תבע התובע פיצויים בגין עוולות שונות שביצע הנתבע, לרבות תקיפה, הסגת גבול, נזק לרכוש והטרדה שיטתית. השופטת קיבלה חלקית טענות אלה, ופסקה לתובע 4,500 ₪ בגין נזק לרכבו ועוגמת נפש, וכן 5,118 ₪ בגין הריסת דלת, הן בהתאמה להבדלי הצמדה והן לריבית. ההיבט המשמעותי ביותר של פסק הדין מתייחס לתביעת לשון הרע של התובע. התובעת תבעה את הנתבעת בגין שישה פרסומים נפרדים, לרבות שלטים פוגעניים שנתלו בכניסה לתובעת ומכתבי תלונה כוזבים שנשלחו למעסיקיה של התובעת ולמשרד הבריאות. השופט בחן בקפידה כל פרסום, וקיבל את תביעת לשון הרע על חמישה מהם. בגין שני שלטים פוגעניים ושלושה מכתבי תלונה, קבע השופט כי הם פורסמו בכוונה לפגוע בשמו הטוב ובפרנסתו של התובע והורה לנתבעת לשלם 30,000 ₪ בגין כל אחד מהם, בסך כולל של 170,000 ₪. השופט דחה את הטענה לפרסום אחד - מדבקה המקדמת מרפאה סמוכה - כלא לשון הרע. בנוסף, השופט דחה את בקשת התובע להתנצלות כפויה, ומצא אותה קנטרנית ולא מועילה, ובמקום זאת הציע לתובע להודיע לנפגעים על הצלחת התביעה. לבסוף פסקה השופטת לתובע הוצאות בסך 10,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪.