עת"א 42391-04-12

תקציר

ועדת השחרורים דחתה את בקשתו של אסיר לשחרור על תנאי בשל אי תשלום מלוא הפיצויים לקורבנותיו, למרות שילמו החלקי בסך 57 אלף שקל, שהיוו רק רבע מסך הפיצויים בסך 228 אלף שקל שחויב לשלם. הוועדה שקלה את חוסר יכולתו לשלם ואת נסיבות עניינו, לרבות חומרת עבירותיו, הפגיעה הנפשית והכלכלית בקורבנות ועיתוי בקשתו למינוי נאמן ציבור. הדירקטוריון נימק זאת בכך שמצוקתו הכלכלית אינה סיבה מוצדקת לאי תשלום, מה גם שהייתה קיימת בעת ביצוע העבירות. זאת ועוד, בקשת פשיטת הרגל של העותר, שהוגשה בסמוך לפני הדיון בשחרורים, נתפסה כפועלת בחוסר תום לב. ההחלטה שלא להעניק חנינה התבססה גם על היעדר חרטה וחוסר אמפתיה כלפי הקורבנות, שכן הוא לא סיפק כל הסבר לפריסת הכספים שהושגו במרמה. החלטת הוועדה הייתה סבירה ומוצדקת, והביאה את בית המשפט לדחות את בקשת האסיר לשחרור. אי-תשלום הפיצויים, במקרה זה, שימש כגורם המכריע, אך לא היחיד, בשלילת השחרור.