ת"ק 4184/06

תקציר

המקרה סובב סביב שני זוגות פנסיונרים שרכשו חבילת השכרת רכב לטיול שלהם בפורטוגל מספק ישראלי, בציפייה לקבל מיניוואן כפי שאושר בעבר על ידי הספק. עם זאת, עם הגעתם לשדה התעופה בפורטוגל, הם גילו כי אין רכב כזה זמין. הספק, שטען כי הוא רק מתווך בין התובעים לבין החברה הפורטוגלית המקומית, הכחיש כל אחריות והנחה את התובעים להפנות את טענותיהם לספק השירות המקומי. שאלת המפתח שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם הספק הישראלי, המוכר חבילות נופש, נושא באחריות לשירותים הניתנים בחו"ל. לאחר ששקל את העובדות וההשלכות המשפטיות, פסק בית המשפט לטובת התובעים. נקבע כי הספק אכן לא סיפק את השירות המובטח והיה חייב בפיצוי התובעים. בית המשפט דחה את טענת הספק כי הוא סוכן בלבד, והדגיש כי הספק נושא באחריות להבטחות שניתנו ללקוחות והיה עליו להבטיח את זמינות השירותים המובטחים. יתר על כן, בית המשפט ציין כי בעידן הטכנולוגיה והקישוריות הגלובלית של היום, ללקוחות יש לעתים קרובות גישה ישירה לספקי שירותים זרים. עם זאת, הם עדיין מעריכים שיש נקודת קשר מקומית, מה שמרמז על כך שהספק המקומי צריך להיות אחראי. במקרה זה, התובעים ביקשו במפורש רכב גדול, שלא סופק, מה שהוביל את בית המשפט להורות לספק לפצות אותם בעלות ההשכרה, בסך 4,738 ₪, בשל אי מילוי התחייבות הספק. עוד הוזהר הספק כי יחולו ריבית ודמי הצמדה אם הסכום לא ישולם בתוך 45 יום. על התובעים נמתחה ביקורת על כך שלא יצרו קשר עם הספק הישראלי בעת שהותם בפורטוגל, דבר שהיה עשוי לאפשר את פתרון הסוגיה, והדבר נלקח בחשבון בעת קביעת סכום הפיצוי.