רע"פ 3013/03

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לפסק דין בשורה של עבירות שביצע המבקש, לרבות איומים, תקיפה והיזק בזדון לרכב. האירועים אירעו בשנת 1997 כאשר המבקש, כבן 19, היה מעורב בהתנגשות דרכים עם נהג אחר בירושלים. התיק הגיע לבית משפט השלום בירושלים, שם נמצא המבקש אשם באישומים נגדו. עם זאת, בית משפט השלום החליט שלא להרשיע את המבקש, בהתחשב בגילו הצעיר ובהיעדר פגיעה פיזית ממשית בקורבנות. במקום זאת, בית המשפט הטיל עונש של פיצויים, מאסר על תנאי ועבודות שירות. הן המבקש והן המשיב (התביעה) ערערו על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי בירושלים. בית המשפט המחוזי זיכה את המבקש מהאישומים של איומים ותקיפה מחוסר ראיות מספיקות, אך הרשיע אותו בגרימת נזק מכוון לרכב. בית המשפט המחוזי גם המתיק את עונשו של המבקש, ביטל את ההוצאות שהורה עליהן בית משפט השלום והפחית את שעות עבודות השירות. לאחר מכן הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על הרשעה זו, בטענה כי אם יזוכה מחלק מהאישומים בשל חוסר ראיות מספיקות, יש לזכות אותו גם מאשמת הנזק לרכב, שכן היא התבססה על אותן ראיות. עוד טען המבקש כי הרשעתו תפגע בסיכוייו להתגייס לשירות קבע וכי אין יחס סביר בין פגיעת ההרשעה לבין חומרת העבירה. המשיב התנגד לבקשה והדגיש כי הזיכויים וההרשעה התבססו על ראיות שונות וכי ההרשעה מוצדקת. כבוד השופטים מ' נאור, א' חבש וב' אוקון דחו את בקשת רשות הערעור, תוך שהם מסכימים עם בחינתו היסודית של בית המשפט המחוזי את חומר הראיות ומסקנתו כי יש מקום להרשעה. השופטים הדגישו את המגמה המדאיגה של אירועי זעם בכבישים ואת הצורך להרתיע מפני התנהגות כזו, ולא ראו עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה.