מ. מקרקעין 505/20

תקציר

מדובר בפסק דין שניתן על ידי בית משפט השלום בחיפה, בנוגע לסכסוך בין בעלי דירות בבניין המורכב משני מבנים בני ארבע דירות כל אחד, על חוקיות הבנייה שביצע אחד הבעלים, הנתבע שטיינברג ניסן חנה, ברכוש משותף. התובעים, בעלי שתי דירות, דרשו את הריסת הבנייה, בטענה שהדבר נעשה ללא ההסכמה הנדרשת ופוגע בזכויותיהם הקנייניות. הנתבעים טענו כי זכותם לעשות שימוש ייחודי בחצר הצמודה לדירתם מאפשרת להם לבנות בה ללא הסכמת בעלי הדירות האחרים. עוד טענו כי הבנייה ניצלה זכויות בנייה אישיות ולא כללה אחוזי בנייה משותפים, ולכן לא דרשה את הסכמת הבעלים האחרים. בית המשפט פסק לטובת התובעים והורה על הריסת הבנייה בתוך 30 יום על חשבון הנתבע. נקבע כי הנתבע נזקק להסכמת בעלי דירות אחרים בשיעור הקבוע בחוק המקרקעין, שלא היה להם. ההסכם ארוך השנים לשימוש ייחודי בחצרות לא כלל הסכמה להרחבת דירות. הבנייה, שתוארה כמשרד אדריכלים, נמצאה כלא "הרחבה של דירה", שכן אין לה קשר ישיר לדירת הנתבע, ולכן נדרשה הסכמה של כל בעלי הדירות בבניין, שלא התקבלה. יתר על כן, היא לא נחשבה להרחבה דומה לדירות אחרות בבית, שכן היא שירתה מטרה אחרת ושטחה גדול משמעותית. עוד ציין בית המשפט כי הנתבע פעל בחוסר תום לב בכך שהמשיך בבנייה במהלך ההליך הקודם. לבסוף חויב הנתבע לשלם לתובעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪.