דב"ע נב/201 - 3

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה בעניין זכאותה של עובדת לפיצויי פיטורים ושכר בעקבות פיטוריה במהלך ההיריון. בית הדין האזורי לעבודה פסק לטובת העובדת, פסק לה שכר עבור החודשים נובמבר ודצמבר 1990, אך דחה את תביעותיה לפיצויי פיטורים ולהמשך תשלומי שכר עד למועד הפירעון. העובדת ערערה וביקשה פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ושכר עד למועד לידתה הצפוי. סגן נשיא בית הדין אישר את החלטת בית הדין האזורי, ואישר כי העובדת קיבלה בצדק שכר עבור נובמבר ודצמבר 1990, שכן הפיטורים נוגדים את חוק עבודת נשים תשי"ד-1954, המגן על עובדות בהריון מפני פיטורים ללא אישור שר העבודה והרווחה. המעסיק חויב לשלם שכר זה, אך לא פיצויים בהלנת שכר, שכן התשלום נחשב פיצוי ולא שכר לפי חוק הגנת השכר. באשר לתביעת העובדת לפיצויי פיטורים ושכר מינואר 1991, מצא בית הדין כי המעסיק הציע לעובדת את עבודתה הקודמת בחזרה, אך היא סירבה ולמעשה התפטרה. מכיוון שלא מדובר בפיטורים כדין, העובד לא היה זכאי לפיצויי פיטורים. בית הדין דחה גם את ערעורו של העובד על אי תשלום השכר מינואר 1991, שכן המעסיק היה מוכן להעסיק את העובד מחדש באותם תנאים כבעבר, אך העובד סירב. לבסוף, קבע בית הדין כי נוכח זיוף המסמכים על ידי המעסיק, לא ייפסקו הוצאות משפט כנגד העובד.