ע"פ 7038/05

תקציר

במקרה זה נקנס המערער לאחר שרכבו צולם סוטה מנתיבו, בניגוד לתקנת התעבורה 40א'. הקנס הראשוני עמד על 190 ש"ח, עד 21 ביוני 2002, ועלה ל-285 ש"ח לאחר אי-תשלום. המערער ניסה להעביר את האחריות לעובד, גבי ואנונו, בטענה כי הרכב שייך לחברה בבעלות המערער. המשטרה ביקשה תצהיר מואנונו או מקצין הבטיחות של החברה כדי לאמת טענה זו. למרות שהמערער מסר הודעה מקצין הבטיחות, המשטרה עמדה על הדרישה להודעתו של ואנונו. לאחר שלא קיבלה את המסמכים הנדרשים, סירבה המשטרה לבטל את הקנס. המערער לא ביקש להישפט בתוך 30 הימים שלאחר החלטת המשטרה, אלא פנה לבית המשפט כעבור 20 חודשים, בבקשה לבטל את הרשעתו כדי לאפשר לו משפט. בית משפט קמא דחה בקשה זו, והוביל לערעור בו טען המערער לזכותו לדיון בבית המשפט. בית המשפט הדגיש כי עבירות תעבורה, גם כעבירות קנס, הן חלק מהמערכת הפלילית, אך הנהלים שונים כדי לאפשר יעילות בשל שכיחותם. למערערת הייתה אפשרות לבחור בערכאה שיפוטית בתוך פרק זמן קצוב, אך לא מימשה זכות זו. משכך, קבע בית המשפט כי הוא ויתר על זכותו להישפט בכך שלא פעל בתוך התקופה שנקבעה, ולכן הרשעתו נותרה במישור המעין-מינהלי, כאילו הורשע על ידי בית משפט. בסופו של דבר נדחה הערעור בשל היעדר הצדקה להארכה ופעולה פסולה מעבר ללוחות הזמנים הקבועים בחוק.