ע"א 6356/99

תקציר

בתיק בבית המשפט העליון בעניין תביעות לשון הרע שהגיש המערער, יו"ר לשכת עורכי הדין לשעבר, נגד פרקליט המדינה, פסק בית המשפט לטובת המשיב ואישר את דחיית התביעה על ידי בית המשפט המחוזי. הפרשה התעוררה כאשר פרקליט המדינה, בעודו מכהן כיועץ המשפטי לממשלה, הורה על חקירה פלילית בפרשת בר-און ולאחר מכן פרסם חוות דעת המפרטת את מעורבותם של חשודים שונים, ובהם המערער. המערער טען כי חוות הדעת שגויה וזדונית, ופוגעת בשמו הטוב. עם זאת, בית המשפט קבע כי מעשיה של פרקליטת המדינה היו בסמכותה המעין-שיפוטית, אשר חסיקה מפני תביעות לשון הרע לפי סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965. חסינות זו נועדה לאפשר לפקידים לבצע את תפקידם ללא חשש מהשלכות משפטיות אישיות. בית המשפט הדגיש כי תפקידה של התביעה חיוני לעשיית צדק, ומחייב שיקול דעת ועצמאות בקבלת החלטות. חוות הדעת, שנקבעה כקשורה לתפקידה של הפרקליטה, לא עוררה כל עילה לתביעת לשון הרע נוכח האופי המעין-שיפוטי של תפקידיה והוראת החסינות. חרף חששותיו של המערער מפני תפיסת הציבור וחוסר יכולתו לערער על הממצאים בבית המשפט, בית המשפט הדגיש כי האינטרס הציבורי הרחב יותר לקיים הליך שיפוטי הוגן ויעיל גובר על האינטרס הפוטנציאלי של פגיעה במוניטין של יחידים.