עע"מ 6473/11

תקציר

במקרה שהוצג ביקש אזרח טורקי צו ביניים שימנע את מעצרו וגירושו מישראל עד להכרעה בבקשתו למעמד מקלט. הוא נכנס לישראל בשנת 2003 עם אשרת עבודה שתוקפה פג בשנת 2008, ולאחר מכן הגיש בקשת מקלט. בקשתו למקלט נדחתה בתחילה בנימוק שחששותיו לחזור לטורקיה לא התבססו על קריטריוני רדיפה שנקבעו באמנת הפליטים משנת 1951. אותו אדם טען כי חזרתו לטורקיה תחשוף אותו לפגיעה מצד משפחתה של גרושתו, אך בית המשפט מצא את טענותיו עמומות וחסרות תימוכין, במיוחד לאור העובדה שהוא חזר לטורקיה מספר פעמים ללא תקלות. משרד הפנים התנגד לצו המניעה וראה בו ניסיון של המבקש לעכב הליכים ולהאריך את שהותו בישראל מטעמים כלכליים. בית המשפט לעניינים מנהליים דחה בעבר את עתירתו, וציין כי הוא עיכב את בקשת המקלט עד שנים לאחר פקיעת תוקף אשרת השהייה שלו ולא הצליח לבסס את טענותיו למסוכנות. בדחותו את בקשתו לצו מניעה זמני, הדגיש בית המשפט את השיהוי המשמעותי של המבקש בהגשתו, היעדר ראיות לרדיפה וזמינותן של אפשרויות אחרות להעברה בטוחה. לפיכך, הבקשה נדחתה מבלי לדרוש מהמשיבים להציג את טענותיהם, ולא הוטלו עליו הוצאות.