ק"ג 42515-12-16

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב מחלוקת הנוגעת למוטב החוקי בקופת גמל של אדם שנפטר. התובע, שהיה המוטב המיועד בקרן, טען כי הוראות החוק והפסיקה הקודמת קובעות כי המוטב בקרן הופך לבעליה החוקיים עם פטירת החבר, גם אם המנוח כתב צוואה המורישה את עזבונו לאחרים. התובעת הפנתה גם לסעיף 147 לחוק הירושה, הקובע כי הטבות קופת גמל אינן כלולות במכלול העיזבון. כמו כן, התובע טען כי המנוח לא התייחס באופן ספציפי לקופת הגמל בצוואתו ולא עדכן את פרטי המוטב, ולכן על המוטב המיועד המקורי (התובע) לקבל את הכספים. עם זאת, הנתבעים טענו כי הצוואה מהווה הודעה תקפה על שינוי מוטב, למרות שהיא לא הוצגה לקופת הגמל לפני פטירתו של המנוח, וכי יש להעביר את הכספים ליורשים המוזכרים בצוואה. לאחר ששקל בכובד ראש את הראיות והטיעונים שהוצגו, פסק השופט לטובת הנאשמים. הם קבעו כי בצוואתו של המנוח צוין בבירור כי בכוונתו להוריש את הכספים שנצברו בקופת הגמל לנתבעת הגב' כהן ובנו. השופטת קיבלה גם את פרשנות הנתבעים לחוקים הרלוונטיים ולפסיקה קודמת, והסכימה כי יש להתחשב בהוראות הצוואה מעל פוליסות הביטוח, גם אם לא הוצגו במהלך חייו של המנוח. בנוסף, השופטת ציינה כי התובעת לא הביאה כל ראיה קונקרטית לכך שהמנוח קיבל והתעלמה מהודעות מקופת הגמל בדבר האפשרות להחליף מוטבים. כמו כן, הדגישה השופטת כי הגורמים הרלוונטיים המעורבים בהלוואות שנטל המנוח כנגד קופת הגמל – בנק אוצר החייל, עמותת "עזרה לעזרה" ובנו של המנוח – לא נכללו בהליך, ולכן לא ניתן להכריע במחלוקת הנוגעת להלוואות אלה. בסופו של דבר, דחתה השופטת את תביעת התובע וקבעה כי ההוראות בצוואתו של המנוח מחייבות וכי יש לחלק את כספי קופת הגמל למוטבים כאמור בצוואה. כל צד נשא בהוצאות המשפט שלו, ולתובע ניתן חלון זמן של 30 יום לערער על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.