ע"א 3155/05

תקציר

פסק הדין בערעור הוא לטובת המערערים. הערר מערער על החלטת ראש לשכת ההוצאה לפועל מכוח סעיף 80 לחוק ההוצאה לפועל. בית המשפט מציין כי הליכי הערעור על החלטות ראש ההוצאה לפועל שונים מהליכים אזרחיים, שכן תקנות סדר הדין האזרחי אינן חלות במקרה זה. ניתן להגיש ראיות חדשות בערעור, אך על המערערים לשאת בהוצאות אם יאריכו את הדיונים שלא לצורך. בית המשפט בוחן גם את טענות המערערים שלא נכללו בהודעת הערעור ומגיע למסקנה כי בניגוד להליכים אזרחיים רגילים, המערערים אינם מחויבים לכתב הערעור. בית המשפט רשאי לשקול כל טענה שימצא לנכון, ובמקרה זה יחולו הוראות תקנה 120(ו) לתקנות ההוצאה לפועל. הואיל והטענות הנוספות מובאות בתצהיר התומך בהודעת הערעור, לא תיפגע זכותם של המשיבים להתגונן. לגופו של עניין, מקבל בית המשפט את עמדת המשיבים כי המערערים נדרשים לקיים את פסק הדין המוסכם. שיהוי המערערים בביצוע פסק הדין נבע ממעשיהם שלהם ולא מאי חתימת המשיבים על הבקשה. המערערים חויבו למלא את חובותיהם על פי פסק הדין, לרבות הפרדת הבקשה להיתר הריסה מכל בקשה אחרת. בית המשפט מסכים עם המשיבים כי ההסכמה שניתנה בפסק הדין הגדירה מחדש את גבולות הסכסוך ואת ההסכמות לביצוע פסק הדין. למנהל ההוצאה לפועל לא הייתה סמכות לפרש את פסק הדין כפי שפרש, והוסיף הוראה שלא הייתה בפסק הדין המקורי. תפקיד המשרד הוא לאכוף את פסק הדין ככתבו וכלשונו, ובמקרה של אי בהירות, לפנות לבית המשפט המוסמך לצורך בירור. מאחר שלא ניתנה הבהרה על ידי בית המשפט המוסמך במקרה זה, יש לבצע את פסק הדין ככתבו וכלשונו, המורה רק על פינוי השטח. לפיכך, הערעור מתקבל, החלטת ראש לשכת ההוצאה לפועל מתבטלת, וטענת "פרעתי" של המערערים מתקבלת. כל צד יישא בהוצאותיו, והביטחונות יוחזרו למערערים. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים והמזכירות תשלח העתק מפסק הדין לבא כוח הצדדים.