סע"ש 35444-07-18

תקציר

התובע, נגר במקצועו, עבד בנגריה בבעלות הנתבעת 1 בין השנים 2015-2018. בשנת 2018 הועבר להעסקתה של הנתבעת 2, אשר התקשרה עם הנתבעת 1 לביצוע פרויקט, מבלי שעודכנה. התובעת תבעה תשלומים שונים מהנתבעת 2, לרבות פיצויי פיטורים, שכר עבור החודשים מאי ויוני 2018, גמול שעות נוספות, הפרשות לקרן פנסיה, פדיון חופשות, דמי הבראה ופיצויים בגין אי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העבודה. הנתבעת 2 טענה כי התובעת הועסקה על ידי הנתבע 1 במשך כל תקופת עבודתו בנגריה וכי היא עסקה רק בפרויקט ספציפי. בית הדין מצא כי הנתבע 2 אכן נכנס לנעליה של הנתבעת 1 ויש לראות בה מעסיקה של התובעת בתקופה בה הוציאה עבורו תלושי שכר. עוד נמצא כי שכרו הקובע של התובעת עמד על 7,000 ₪ לחודש. באשר לזכויותיו הסוציאליות, קיבלה השופטת את טענות התובע כי לא קיבל את שכרו עבור החודשים מאי ויוני 2018 וכי התפטר בשל אי תשלום שכרו, וראתה בכך פיטורים כדין. לפיכך נפסקו לתובע פיצויי פיטורים בסך 22,750 ₪, שחושבו בהתאם לשכרו הקובע. עבור שעות נוספות זכאי התובע לסך של 18,346.77 ש"ח, ובגין הפרשות לפנסיה קיבל 13,860 ש"ח, הן בהתאם לשכרו שנקבע והן בהתאם למספר שעות העבודה. עוד קבעה השופטת כי התובעת זכאית לדמי פדיון חופשה בסך 10,920 ש"ח, דמי הבראה בסך 945 ש"ח ופיצוי בסך 1,000 ש"ח בגין אי קבלת הודעה מוקדמת על תנאי העבודה. הנתבעת 2 חויבה לשלם לתובע סכומים אלה, בסך כולל של 68,929.37 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כקבוע בחוק מיום 30.6.2018. כמו כן נפסקו לתובע הוצאות בסך 7,000 ₪, שישולמו בתוך 30 יום. לשני הצדדים הייתה הזכות לערער על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום.