ת"א 2556/04

תקציר

הנתבעות, Classictape ו-CDI, הפרו את זכויותיהם של התובעים, ברבנק ואסנת, בנוגע לשלושה סרטים. ברבנק היא בעלת זכויות היוצרים על הסרטים, ואסנת מחזיקה בזכויות ההפצה הבלעדיות בישראל. מהראיות עולה כי טענות הנתבעים משוללות כל יסוד. זכויות היוצרים של ברבנק מוכרות בישראל באמצעות רישום בארה"ב ופסיקת בית משפט בארה"ב. זכויות ההפצה של Classictape, שהוענקו על ידי INI בשנת 1994, פקעו בשנת 2001 ולא כללו פורמטים של DVD. גם טענת תום הלב של CDI משוללת כל יסוד ואין לה בסיס משפטי. מנגד, תביעתה הנגדית של אסנת נגד קלאסיטייפ בגין לשון הרע מתקבלת בחלקה. אסנת שלחה מכתבים ללקוחות קלאסיטייפ בטענה כי קלאסיטייפ מפרה זכויות יוצרים ואין לה זכויות הפצה. בעוד שהטענה לגבי תקליטורי DVD הייתה נכונה, הטענה הנוגעת לקלטות וידאו לא הייתה נכונה, שכן רישיונה של קלאסיטייפ טרם פג. למרות שאסנת האמינה באמת ובתמים לטענותיה, היא לא נקטה צעדים סבירים כדי לברר את אמיתותן. לפיכך, המכתבים מהווים לשון הרע, אך בהתחשב בנסיבות, פיצוי ללא הוכחת נזק נקבע על 20,000 ₪. אשר לתביעה העיקרית, ניתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים לנצל את הסרטים, והם מצווים על מתן דין וחשבון לתקופה הרלוונטית. התובעים זכאים לסעדים כספיים והנתבעים חבים ביחד ולחוד בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורכי הדין של התובעים, בסך כולל של 160,000 ₪.