ת"א 1942/06

תקציר

המחלוקת נסובה סביב תביעה של התובעים, כיורשיו של מאיר מזרחי ז"ל, המבקשים לקבל חוזה חכירה ל-49 שנים עם אופציה להארכה ב-49 שנים נוספות על חלקת קרקע בפי גלילות. הטענה מבוססת על הבטחה שלטונית כביכול שניתנה למזרחי בעקבות הפקעת עסקי המשתלה שלו. עם זאת, הראיות שהוצגו בפני בית המשפט לא הצליחו לבסס את קיומה של הבטחה כזו. ראשית, ההבטחה, אם בכלל, חסרת תוקף שכן מקורה באנשים בלתי מורשים. לא למשרד השיכון ולא למועצת רמת השרון הייתה סמכות להבטיח הבטחה כזו, במיוחד ללא הליך מכרזי. שנית, חתימת פקיד רשות מקרקעי ישראל על מפת תסקיות, המעידה על אישורה, אינה מהווה הבטחה שלטונית, שכן הסמכות להקצות קרקע נתונה אך ורק לניהול רשות מקרקעי ישראל ולאחר הפקעה למועצת רמת השרון. בנוסף, ההבטחה, כפי שנטען, חסרה בהירות וספציפיות, ולכן היא מופיעה יותר כהצהרת כוונות ולא כהתחייבות משפטית מחייבת. התובעים לא הצליחו להביא ראיות לזכויותיו של מזרחי בקרקע המופקעת לפני שנת 1984, והפיצוי הכספי שקיבל מלמד עוד כי לא היו לו זכויות כאלה. מזרחי קיבל אישור להשתמש בשטח מסוים בפי גלילות לתקופה קצובה של חמש שנים, אך הוא סירב לחתום על חוזה בתנאים שאושרו ולא שילם את האגרות הנדרשות. בית המשפט שקל גם את נסיבותיו האישיות של מזרחי, קרי מוגבלותו, אך החלטות המועצה בנוגע לשימוש שלו בקרקע הונעו מרצון לסייע לו ולא היו שקולות להבטחה שלטונית מחייבת. סיכומו של דבר, התביעה להבטחה שלטונית לחכירת הקרקע נדחית. כמו כן, התובעים חייבים ביחד ולחוד בתשלום לכל אחד מהנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 20,000 ₪. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים והוא מיום 08/10/2015.