דב"ע 63/98

תקציר

במקרה דנן דן בית הדין הארצי לעבודה בערעור שדן בתביעות לפיצויי פיטורים ודמי נסיעה בעקבות התפטרות המערערת לאחר חזרתה מחופשת לידה. בתחילה עבד המערער אצל המשיב בראשון לציון, אך התעוררו סיבוכים כאשר המשרד עבר למשמר שבעה. המערערת, לאחר שילדה לאחרונה, סירבה לעבוד עבודה נוספת ביום שלא נקבע לה, מה שהוביל את מנהלה לרמוז על פיטורים. למרות שבתחילה ראתה את עצמה מפוטרת, היא המשיכה לעבוד עד סוף החודש. בית המשפט קמא שלל ממנה בטעות את פיצויי הפיטורים, בהנחה שהתפטרותה לא הייתה קשורה לטיפול בילדים. בערעור התברר כי התפטרותה אכן קשורה לחובותיה בטיפול בילדים. על פי סעיף 7(א) לחוק פיצויי פיטורים, התפטרות לצורך טיפול בילדים בתוך תשעה חודשים מיום הלידה נחשבת כפיטורים, ובכך מזכה אותה בפיצויי פיטורים. כמו כן, הערעור בחן את הכללת דמי הנסיעה בשכרה. המשיב לא הוכיח במפורש כי שכרו של המערער כלל קצבאות אלה. כתוצאה מכך, פסק לה בית המשפט הוצאות נסיעה בסך שישה חודשים, שכן לא היה ברור ששכרה כולל קצבאות כאלה. ערכאת הערעור חייבה את המשיב לשלם פיצויי פיטורים ודמי נסיעה שלא שולמו בתוספת ריבית צבורה, וכן הוצאות משפט בסך 4,000 ₪ בתוספת מע"מ, ובכך סיימה את התיק לטובת המערערת.