רע"א 573/09

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לסכסוך משפטי מורכב בין שתי חברות העוסקות בסחר ביהלומים. המבקשים, חברה ומנהליה, נקלעו לקשיים כלכליים ולא הצליחו לפרוע את חובם לחברה המשיבה. המשיב הגיש תביעה נגד המבקשים למוסד לבוררות, אך המבקשים ביקשו מבית המשפט האזרחי לאסור על המשיב לעשות כן, בנימוק של אי נוחות פוטנציאלית ואפשרות להחלטות סותרות. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקשים למתן צו מניעה זמני, תוך שמירה על זכותה של המשיבה לברר את תביעתה נגד המבקשים במוסד לבוררות. לאחר מכן ערערו המבקשים לבית המשפט העליון וביקשו רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. עם זאת, גם שופט בית המשפט העליון דחה את הבקשה, והדגיש כי רשות ערעור על החלטות בוררות ניתנת רק במקרים חריגים. השופט הסכים עם הערכת בית המשפט המחוזי כי פיצול הדיון בין מוסד הבוררות לבין בית המשפט האזרחי אינו מצדיק את הפקעת הסכם הבוררות. זאת ועוד, ציין השופט כי זכותו של המשיב להתדיין במוסד לבוררות, בהתחשב באופי הסחר ביהלומים ובמומחיותו של המכון, גוברת על נוחיותם של המבקשים. השופט הגיע למסקנה כי החלטת בית המשפט המחוזי הייתה נכונה ודחה את בקשת רשות הערעור של המבקשים, ובכך אישר למעשה את הליך הבוררות. סיכום מקיף זה לוכד את עיקרי פסק הדין, לרבות מחלוקת הרקע, החלטות בתי המשפט וההנמקה העומדת מאחוריהן.