סע"ש 42817-07-16

תקציר

למרות השיהוי המשמעותי בהגשת התביעה, החליט בית המשפט לדון בתביעה לגופה. התובע טען כי עם חזרתו מימי חופשה עקב מועמדותו לעירייה, הפסיקה הנתבעת לשבץ אותו לעבודה. עם זאת, הנתבעת טענה כי במהלך התקופה האמורה התובעת לא התייצבה לעבודה. בית הדין מצא כי התובע לא הביא ראיות מספיקות להוכחת טענתו כי התייצב פיזית לעבודה, וכי הנתבעת מנעה ממנו לעבוד. נהפוך הוא, מהראיות עולה כי התובע התנהל באופן שהקשה על הממונה עליו לדעת מתי התייצב לעבודה ומתי נעדר. כמו כן, בית המשפט קבע כי יש לראות את התובע כמי שהתפטר מעבודתו, ולכן הוא אינו זכאי לדמי הודעה מוקדמת. באשר לתביעות התובעת לזכויות הקשורות לפרישה מוקדמת, לא מצא בית המשפט הסכמה בין התובעת לבין הנתבעת בעניין פרישה מוקדמת. בית המשפט דחה גם את תביעת התובעת לפדיון ימי מחלה ותשלום דמי הסתגלות בשל חוסר בהירות וראיות. גם הטענות הנוגעות להתעמרות בתעסוקה ולהטרדה תעסוקתית נדחו, שכן רוב האירועים שהוזכרו היו חסויים על פי חוק, ואחרים לא סיפקו תשתית עובדתית מספקת או ראיות. בסיכומו של דבר, החליט בית המשפט לדחות את התביעה במלואה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו, בהתחשב בהתנהלות הנתבע שלא הייתה נטולת דופי לחלוטין.