ע"א 1873/16

תקציר

בפסק הדין קיבל בית המשפט באופן חלקי את הערעור ודחה את הערעור שכנגד, תוך שהוא מצביע על כך שפסק הדין הקודם היה פגום ביישום דוקטרינת האשם התורם. באופן מסורתי, במקרה של הפרת חוזה הדדית, כל צד מפצה את ההפסד של השני. עם זאת, פסק דינו של בית המשפט המחוזי סטה מהחלת אשם תורם, והגיע למסקנה של הפרה הדדית מבלי לשקול את חלוקת הנזק הראויה. יש לציין כי האגודה הפרה את ההסכם באופן ראשוני ומשמעותי בכך שלא הקצתה את מכסות הקרקע והמים המובטחות, יותר מהמערערים. לעומת זאת, נזקיהם הצפויים של המערערים היו גבוהים יותר, בעיקר בשל מחדלי ההתאחדות במילוי התחייבויותיהם החוזיות. למרות זאת, האשים בית המשפט המחוזי את המערערים בכך שלא נטעו פרדסים, החלטה שהושפעה מהיעדר הבטחת מים. בית המשפט לא התחשב בחוסר תום הלב של האגודה במו"מ ובהתחייבויותיה בנוגע למשאבי המים, אשר תרמו למצבם של המערערים. משכך, מצא בית משפט זה כי אין זה ראוי שפסק הדין הקודם יחלק אחריות באופן שווה כאשר ההפרה הסיבתית על ידי האגודה הייתה מהותית יותר. הערעור הופנה חזרה לבית המשפט המחוזי על מנת לברר את הנזקים שנגרמו בפועל למערערים, כאשר האגודה אחראית לנזקים אלה. בנוסף, העתירה הנגדית של ההתאחדות לדמי שימוש נדחתה בשל חוסר ביסוס מספק של הנזקים הנתבעים. יתר על כן, טענות קודמות בדבר פינוי המערערים הפכו למופרכות מאז פינוי הקרקע בשנת 2016. בית המשפט הציע לאגודה לכסות הוצאות משפט בסך 30,000 ₪. בסך הכל, פסק הדין הסתיים בהסכמת השופטים המעורבים.