רע"א 4933/22

תקציר

בפסק דין זה נדחתה בקשת רשות הערעור לאחר בחינת ההגשות, שכן טענות התובעים לא הצדיקו מתן כזה ולא היה עניין ציבורי בהבהרת הבקשה. החלטת בית משפט קמא לדחות את התביעה אושרה מאחר שהתובעים לא הצליחו להוכיח בוודאות סבירה את היקף נזקיהם, כמתחייב מתקדימים משפטיים. באשר להפרת הסכם המכרז, נקבע כי עקרון חופש החוזים, שהוא היבט יסודי של דיני החוזים, לא נפגע. חוזי המכר לא העניקו לתובעים זכות לרכוש מחסן; לפיכך, חופש החוזים הכתיב כיבוד ההסכמים המקוריים של הצדדים. בנוסף, כל הפרת התחייבויות של הקבלנים כלפי המדינה לא זיכתה את התובעים בסעד, שכן כוונת החוזה לא הייתה להיטיב עם צדדים שלישיים. הטענה כי הפרת חוזה מהווה חוסר תום לב נדחתה מאחר שהתובעים לא הוכיחו כל מצג מטעה מצד הקבלנים. בסופו של דבר, נבחן הרעיון של מתן סעד לצד שלישי, והגיע למסקנה כי יש לשמור על עקרון חופש החוזים, ולתובעים אין זכויות המבוססות על מסמכים חיצוניים להסכמיהם. משכך, נדחה ערעורם של התובעים, והם חויבו בהוצאות המשפט של המשיבים.