ע"א 13938-01-22

תקציר

פסק הדין מאפשר את הערעור העיקרי ודוחה את הערעור שכנגד. הערעור העיקרי נשען על שני עקרונות: אי פסיקת פיצוי מוסכם ופסיקת סכום זניח בגין רכיב הנזק הלא ממוני. מאחר שהמערערת קיבלה את המלצת בית המשפט לבסס את הערעור על הפיצוי שהוסכם, העניין היחיד הטעון הכרעה הוא הסכום שייפסק. בית המשפט מצא כי המנוח הפר את ההסכם, אך שגה בכך שדחה את תביעת המערערת לפיצוי מוסכם בנימוק של היעדר ראיות מספיקות לשער ההמרה בין דולר לשקל. השער היציג היומי שמפרסם בנק ישראל הוא עניין של "ידע שיפוטי" וניתן להשתמש בו ללא צורך בראיות. לפיכך, זכאית המערערת לפיצוי מוסכם בסך 10,000 דולר שהומרו ל-34,380 $ לפי שער החליפין במועד הדיון, 9.5.2022. אשר לערעור שכנגד, דוחה בית המשפט את הטענות שהעלו המערערים שכנגד בדבר היעדר ראיות לתשלומים ששילם המשיב שכנגד והתיישנות. המערערים שכנגד לא הביאו כל ראיה או תצהיר סותרים לתמיכה בטענותיהם, ועל כן קבלתו של בית משפט קמא את הראיות שהוצגו על ידי המשיב שכנגד הייתה מוצדקת. זאת ועוד, בשל פסקי הדין הקודמים והחלוטים בין הצדדים, נמנעים המערערים מלהעלות טענות מסוימות. בית המשפט מסכים אף הוא עם קביעתו של בית משפט קמא בדבר מעשה של בית המשפט, ועל כן גם הערעור שכנגד בעניין זה נדחה. עם זאת, בית המשפט לא יתערב בהחלטתו של בית משפט קמא לדחות את בקשת המערערים שכנגד להוצאות ושכר טרחת עורך דין. השופטת אוסילה אבו אסעד והשופט אסף זגורי מסכימים עם פסק הדין. הערעור שכנגד נדחה והערעור העיקרי מתקבל. המערער, יעקב שיח', נפסק 34,380 ₪ בגין ראש הנזק הנוגע לפיצוי המוסכם לפי רכיב הנזק הלא ממוני. בנוסף, חויבו המשיבים/המערערים שכנגד לשלם למערער הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪.