ע"א 4403/96

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למחלוקת מס המתפרשת על פני מספר שנים, בה מעורב נישום שספריו נפסלו ושומות שהוצאו על פי מיטב שיקול דעתו של פקיד השומה. לגבי שנות המס 1980-1982 קבע בית המשפט כי שומות פקיד השומה לגבי רכיבים מסוימים שבמחלוקת, קרי מאזן כספי ומלאי, היו מוצדקות וצריכות לעמוד. זאת, בשל הימנעותו של הנישום מלהביא ראיות אובייקטיביות לתמיכה בטענותיו, ונטל ההוכחה לאחר פסילת ספריו. עם זאת, לגבי שנות המס 1983-1984 מצא בית המשפט כי חלק מהשומות אינן נכונות. פקיד השומה הוסיף הכנסה משמעותית לסכום המוצהר של הנישום, אך בית המשפט קבע כי השיטה בה נקט אינה מעוגנת עובדתית. במקום זאת, שיעור ההשמטות הנכון צריך להיות סביב 22.5%, מה שיוביל לשינוי ההערכות לשנים אלה. הנישום חויב לשאת בהוצאות המערערת בשני המקרים, והשומות המקוריות לשנים 1980-1982 הוחזרו, עם שומות מתוקנות לשנים 1983 ו-1984. פסק דין זה התבסס על פרשנות התקנות הרלוונטיות ועל בחינת הראיות שהוצגו. כל שלושת השופטים הסכימו עם פסק הדין.