ת"א 1631/07

תקציר

השאלה המרכזית במקרה זה היא האם המו"מ בין התובע לנתבע הניב עסקת מכר מחייבת אם לאו. לטענת התובעת, המשא ומתן בפגישה ביום 4.2.07 הוביל להסכם סופי, שפרטיו נרשמו במזכר. עם זאת, הנתבע טען כי המו"מ לא הניב הסכם מחייב, ולכן לא חתם על המזכר. בית המשפט בחן את התנהלות שני הצדדים לפני, במהלך ואחרי הפגישה. נמצא כי סירובה של הנתבעת לחתום על זיכרון הדברים, יחד עם נסיבות נוספות, הצביעו על כך שהצדדים לא הגיעו להסכם סופי ומחייב. סירובו של הנאשם לחתום לא נבע מתוכן המזכר אלא משום שרצה שעורך דינו יעיין בו קודם. פרטים רבים עדיין לא נפתרו ודרשו בדיקה על ידי הנתבע לפני שהספיק להסכים למכירה מחייבת. מעשיו של התובע לפני האסיפה, כגון אי ביצוע בדיקות נאותות של הנכס, העידו על חוסר רצינות מצדו להתקשר במכירה מחייבת. התנהלותו של התובע במהלך הפגישה, כגון אי מסירת השיק ישירות לנתבע, ופרטי השיק שלא תאמו את הנמען, הראו כי התובע עצמו לא ראה את העסקה כמחייבת עד לחתימת זיכרון הדברים. זאת ועוד, מעשיו של התובע לאחר הפגישה, כגון אי תשלום הסכום המגיע על פי התזכיר, תמכו בטענת הנתבע כי התזכיר אינו מחייב. בית המשפט הגיע למסקנה כי הפגישה הייתה רק שלב במשא ומתן, ולא הושגה הסכמה תקפה. לפיכך, נדחתה בקשת התובעת לסעדים שונים, לרבות אכיפת התזכיר והפיצויים. בנוסף, ציין בית המשפט כי אין לו סמכות לדון בסעד הכספי המבוקש, המצוי בסמכותו של בית משפט השלום. בסופו של דבר, התביעה נדחתה, והתובע חויב לשלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪.