עש"א 48833-12-20

תקציר

פסק הדין דן בערעור על החלטת הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן להטיל עיצומים כספיים על חברת ונמק, המספקת שירותים פיננסיים, בגין הפרות מרובות של חוק הגנת הצרכן. החוק נועד להעצים את הצרכנים בהתנהלותם מול עסקים, נוכח חוסר איזון הכוחות המובנה. ההפרה הראשונה נוגעת לאי המצאת מסמך גילוי חובה לצרכנים בעת ביצוע עסקאות מכר מרחוק, הגורר עיצום כספי של 7,000 שקל לכל הפרה. החברה טוענת כי מסרה את המסמך ל-43 מתוך 46 צרכנים, אך הרשות בדקה ומצאה כי 46 צרכנים לא קיבלו אותו. השופט מקבל את ראיות הרשות ומאשר את הסנקציות בגין אי גילוי, בסך 322 אלף שקל. קבוצת ההפרות השנייה מתייחסת לצרכנים בודדים, כאשר החברה הטעתה אותם לגבי פרטים מהותיים בעסקה. השופט מחלק אותם לשתי קבוצות. קבוצה א' כוללת 12 צרכנים שהולכו שולל במהלך שיחות טלפון מקדימות והסכם ההתקשרות בדבר החרגת מקורות כספיים ידועים, מה שהוביל לחלוקה לא הוגנת של כספים. השופט מסכים עם החלטת הרשות להטיל עיצומים כספיים בסך 300 אלף שקל. עם זאת, לגבי קבוצה ב', המונה ארבעה צרכנים, מבטלת השופטת את הסנקציות מאחר שהרשות לא הוכיחה כל מצג שווא. הפרה נוספת נוגעת לפרסום מטעה, כאשר החברה טענה כי הציעה בדיקה חינם לאיתור כספים, מה שלא היה המקרה. השופט תומך בהחלטת הרשות להטיל עיצום כספי בסך 37,500 שקל בגין הטעיה זו בנסיבות מחמירות. עוד טענה החברה כי היה מקום להעניק לה הפחתה נוספת בעיצומים הכספיים מעבר ל-20% שכבר ניתנו, בהתאם למחזור העסקאות. עם זאת, השופט פוסק נגד בקשה זו בשל פערים בין ההכנסה המדווחת לבין ההכנסה בפועל של החברה, ומטיל ספק באמיתות הנתונים שנמסרו. ככלל, הערעור ברובו נדחה, כאשר העיצום הכספי מסתכם ב-659,500 שקל לאחר התחשבות בתשלום קודם של 50,000 ₪. בנוסף, חויבה החברה לשאת בהוצאות הרשות ובשכר טרחת עורך דין בסך של כ-25,000 ₪. השופטת מדגישה כי ההחלטה אינה פוגעת בעניינם של ארבעת הצרכנים בקבוצה ב'.