עע"מ 4105/09

תקציר

פסק הדין נסוב בעיקר סביב השאלה האם בתי המשפט יכולים לתקן טקסטים חקיקתיים במקרים של טעות ובלבול בתוך החוק. עיקר הדיון מתמקד בסעיף 5ג(ה)(4) לפקודת הארנונה והארנונה הממשלתית (פטור), שעניינו "מעונות יום כמשמעותם בחוק הפיקוח על המעונות". בית המשפט מדגיש כי תיקון חקיקה שמור למקרים עם "טעויות בולטות" או תוצאות אבסורדיות שלא ניתן לסבול אותן. במקום זאת, על בתי המשפט לשאוף לפרש טקסטים קיימים ללא תיקונים. מקרה זה מדגיש את ההבחנה בין פרשנות לתיקון, תוך הדגשת הענווה השיפוטית בפרשנות טקסטים. בית המשפט בוחן את ההקשר החקיקתי והלשוני של הפקודה ומנתח את תכליותיה הסובייקטיביות והאובייקטיביות. הכוונה הסובייקטיבית אינה מניבה תובנות חד-משמעיות לגבי המונח "מעון יום", ומותירה את הפרשנות האובייקטיבית בעלת חשיבות מכרעת. חזקות התכלית החקיקתית, ובכלל זה הימנעות מפגיעה בזכות הקניין ובשוויון, מנחות את הפרשנות, ומובילות למסקנה כי "מעון יום" כולל מרכזים לילדים ולמבוגרים כאחד. הדיון משקף חוסר שביעות רצון מהליך החקיקה הכרוך בכך, ובפרט מהשימוש ב"חוק ההסדרים", שזכה לביקורת על חקיקתו החפוזה והלקויה. השופטת נאור מסיימת בהעדפת פרשנות על פני תיקון חקיקה, תוך שימת דגש על ריסון שיפוטי, ומשאירה את הדלת פתוחה לתיקון חקיקתי במידת הצורך.