ת"צ 35356-08-15

תקציר

בפסק הדין נקבע כי המבקשים לא הביאו ראיות מספיקות לביסוס טענתם כי חברת התקשורת בזק ישראל ניצלה לרעה את כוחה כמונופולין בשוק להעברת נתוני תקשורת, תוך גביית מחירים מופרזים ואפליית מחירים. המבקשים ביססו את טענותיהם על סעיף 29א לחוק התחרות הכלכלית, האוסר על בעל מונופולין לנצל לרעה את מעמדו בשוק. למרות שבזק הוכרה כבעלת מונופולין המחזיקה ביותר מ-85% מנתח השוק בשוק הרלוונטי, לא הוכיחו המבקשים כי החברה ניצלה לרעה את כוחה. טענת המבקשים לאפליית מחירים הופרכה על ידי בית המשפט, אשר מצא כי המבקשים לא נתנו דעתם להבדלים אובייקטיביים בין סוגי השירותים הניתנים על ידי בזק, כגון זמן חיבור, סוג חיבור, רוחב פס ותקופת התחייבות אשר עשויים להצדיק תמחור שונה. באשר לטענה לתמחור מופרז, המבקשים לא הביאו ראיות מספיקות לכך שבזק גבתה מחירים גבוהים משמעותית בהשוואה למתחרותיה. בית המשפט ציין כי ראיות המבקשים היו חלקיות ולא הוכיחו את טענותיהם, במיוחד לאור העובדה שבזק לא הציגה כל ראיה שתתמוך בטענות המבקשים. למרות שהבקשה לא עמדה בדרישות חוק התובענות הייצוגיות, החליט בית המשפט לדחות את הבקשה ולא לדחות אותה, כדי להימנע מפגיעה בזכויות חברי הקבוצה ולאפשר למבקשים עתידיים בעלי ראיות להגיש תביעה. המבקשים חויבו לשלם לבזק הוצאות ואגרות בסך 40 אלף שקל בתוך 30 יום.