ע"א 2796/12

תקציר

פקודת מס הכנסה מתירה ניכויי פחת בגין נכסים מניבים, המחושבים כאחוז מהמחיר המקורי בשיעור קבוע. שיעור פחת גבוה יותר חל על דירות מגורים להשכרה. תקנות מס הכנסה מתוות כיצד לחשב שיעור זה, תוך הבחנה בין דירות שנרכשו לפני 1980 לבין דירות שנרכשו מאוחר יותר. שיעורו של הראשון מבוסס על שווי הנכס המוערך לשנת המס 1980, ואילו זה האחרון צמוד לשווי הרכישה. הבחנה זו נובעת מהערכות שווי היסטוריות של מס רכוש. דירות שעברו בירושה או במתנה מוערכות באופן שונה. במקרה דנן, ירש המערער דירה בשנת 1992 וטען כי יש לסווגה כדירה שנרכשה לפני שנת 1980, בהתבסס על כך שדודו רכש זכות דיירות מוגנת לפני שנה זו. בית המשפט דחה זאת, ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי. לשונן הפשוטה של התקנות אינה תומכת בפרשנותה של המערערת, ואף אינה מתחשבת בהבחנה של התקנות בין מועדי רכישה. זכותו של הדוד לדיירות מוגנת אינה שקולה לבעלות על דירה. בנוסף, דחה בית המשפט את תביעת המערערת לשיעור מס מופחת לפי סעיף 122 לפקודה, כדי ליהנות מצו שעה קודם, שכן המועדים לא התיישרו. בית המשפט דחה גם את תביעתה החדשה של המערערת לניכוי ירידת ערך בגין תוספות בנייה, שכן היא הועלתה ללא רשות וכללה ראיות חדשות. עם זאת, בית המשפט קיבל את בקשת המערערת להטיל קנסות פיגורים ממועד מתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי, בהסכמת המשיב. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והמערערת חויבה בהוצאות המשיב. סגני הנשיא נאור וברק-ארז הסכימו עם פסק הדין.